שחיטת בהמות כשרה

מצוות השחיטה מקורה בפסוק: "וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציוויתיך, ואכלת בשעריך" (דברים י"ב, כ"א) ולאופן שחיטת הבהמות יש חשיבות רבה בהלכה היהודית מאחר ובהמה שלא נשחטה על פי ההלכה, בשרה אינו כשר לאכילה.
בכדי שבשר הבהמה ייחשב לכשר, שוחט ובודק מומחה צריך לבדוק אותו, הבשר עצמו צריך לעבור תהליך של השרייה, מליחה והדחה כדין וצריכים להתקיים בו סימני הכשרות.

5 סימני כשרות או טוהרה
התורה נותנת שני סימנים לבהמות טהורות:
1. העלאת גירה, שמשמעותו שהבהמה היא אוכלת עשב ולא טורפת. מאחר והעשב הוא קשה לעיכול, הרי שלאחר העיכול הראשוני בקיבה, הבהמה צריכה להעלותו בחזרה לפה – דהיינו, להעלות גירה – כדי ללעוס אותו היטב.

2. "מפרסת פרסה ושוסעת שסע" שמשמעותו שכף רגלה ופרסתה של הבהמה מפוצלים לשני חלקים. הפרסות השסועות מסייעות לבהמה לטפס על סלעים למקומות שבהם נמצא העשב לאכילה.

החכמים נותנים בהן סימני טוהרה נוספים והם:
3. שלבהמה הטהורה אין שיניים בחלקה הקדמי של הלסת העליונה, מאחר וכל שיניהן נועדו לצורך אכילת ולעיסת עשב, ולא לטרף (חולין נט, א).
4. שאת חלבה של הבהמה הטהורה ניתן לגבן לגבינה (ע"ז לה, א).
5. שהבשר מתחת לעצם הזנב של הבהמה הטהורה בנוי שתי וערב (חולין נט, א).
ישנם מינים יוצאי דופן שיש בהם סימן זה, אך הם טמאים.
5 הלכות לשחיטה כשרה

הגמרא מציינת חמש הלכות הפוסלות בשחיטה:
1. שהייה – הפסקת פעולת השחיטה לפרק זמן מסוים
2. דרסה – חיתוך צוואר הבהמה באמצעות לחיצת הסכין אל צווארה, תוך הפעלת כוח, ולא באמצעות הולכה והבאת הסכין קדימה ואחורה
3. חלדה – החדרת הסכין מצדי הצוואר, בין הקנה והוושט, וחיתוכם כלפי חוץ, או לחילופין, הסתרת הסכין בתוך עצם כלשהו כגון מטלית במהלך השחיטה.
4. הגרמה – שחיטה מעל או מתחת לקנה או לוושט.
5. עיקור – עקירת הקנה והוושט מהלסת או קריעתם במקום חיתוכם, הנובעת מסכין שהיא פגומה

עם סיום השחיטה, יש המקפידים לבצע בדיקת סירכא בריאות הבהמה. הסירכא היא קבוצת חוטי בשר או עור מדולדלים שדבוקים על פני הריאה ונוצרים כתוצאה מהפרשת נוזלים דרך הריאה או בזמן דלקת ריאות. הסירכא עלולה לגרום לנקב בריאה, מה שיגרום למותה של הבהמה ומאחר והמוות כבר מקנן בגופה, לפיכך היא טריפה ואין בכוחה של שחיטה להתיר את בשרה לאכילה.

כפי שניתן ללמוד בקורס השחיטה של מכון עליה, הבדיקה נעשית בשני שלבים. שלב ראשון הוא הבדיקה הפנימית, שבה הבודק תוחב את ידו לחלל בטן הבהמה וממשמש את הריאה מכל צדדיה כדי לחפש אחר סירכא או נקב בריאה. שלב שני הוא הבדיקה החיצונית, שבה הבודק מוציא את הריאה מחוץ לבהמה, בודק בעיניו ואף מנפח את הריאה בפיו כדי לוודא שאין בה נקב.